המזרח השנה מפתיע. אמנם עדיין יש פערי איכות ביחס למערב, שאפשר לראות די בקלות במדדים שונים, אך יש דינמיקה מיוחדת:

1) קודם כל אפשר לראות התחזקות של קבוצות התחתית של המזרח שזכו אצלינו בעבר לכינויים כמו "ליגה ב' מזרח" ו"מזפח". הניקס המושמצים משחקים בסדר גמור ואף ניצבים במקום השמיני. שארלוט פגעו בול עם הייווארד ולאמלו. שיקגו נראית יותר טוב מבעונה שעברה. אורלנדו מוכת הפציעות מחזיקה מעמד יפה, ואטלנטה שעשתה מסע רכישות בקיץ, משתפרת. גם קליבלנד בעונה טובה באופן מפתיע עד כה, והם במקום השישי עם מאזן חצוי.
כל זה משנה את התמונה, שכן קבוצות הצמרת במזרח כבר לא יכולות לבנות על 20 משחקים קלים בעונה, שבהם עם קצת מאמץ משיגים 80-90 אחוז הצלחה. השנה צריך להגיע מפוקסים ובהרכב מלא מול כל קבוצה במזרח המתעורר. יש עדיין שתי קבוצות שנראות חלשות יחסית והן דטרויט, שמראה סימני שיפור קלים ביחס לעונה שעברה, ו….וושינגטון המאכזבת, וזה מה שמעביר אותנו לנושא הבא.

2) תופעה חדשה נולדה במזרח השנה והיא קבוצות שנבנות סביב התקפה מרשימה, תוך ויתורים בצד ההגנתי של המשחק. הראשונה בהן היא וושינגטון: קבוצה שכזכור הוזמנה לבועה בקיץ האחרון, שכן היה לה סיכוי להיכנס לפלייאוף. בסתיו התחזקו הוויזרדס בשחקן חזק בדמותו של ראסל ווסטברוק שהגיע למעשה ללא כל ויתור (תמורת ג'ון וול שלא שיחק אשתקד). הקבוצה מציגה את מלך הסלים, הסופרסטאר בראדלי ביל, ועוד כמה שחקני התקפה מוכשרים כמו האצ'ימורה, ברטאנס ובראיינט (לפני שנפצע). כל זה לא עוזר והקבוצה מדורגת במקום ה 15 והאחרון. מי שסובל מהמצב הוא דני אבדיה שמשחק בקבוצה בה רוב השחקנים נאלצים לדאוג לעצמם ולזרוק בכל הזדמנות, והוא היחיד שמשקיע בהגנה.

אם נתקדם מדרגה למעלה נמצא את אטלנטה, "וושינגטון על סטרואידים". אשתקד הם התבססו על הכוכב טריי יאנג שבמשחק נתון יכול לתת 40 נקודות. לאחר המהלכים בקיץ הם מחזיקים עכשיו בעוד 4 שחקנים שיכולים בערב נתון לקלוע 20-30 נקודות, שזה לפחות גלינארי, קאפלה, קולינס ובוגדנוביץ'. אף אחד מאלה לא נחשב לשחקן הגנה טוב, מלבד קאפלה. ההימור בינתיים לא נראה מדהים, שכן הקבוצה ההתקפית המרשימה ניצבת במקום השביעי (הסביר) במזרח עם מאזן חצוי. באופן פרדוקסלי, מה שמשפר את מצבם הוא דווקא הגנה שאיכשהוא נראית קצת יותר טובה מבשנה שעברה, אולי בזכות קאפלה.

ובקצה העליון של התופעה, "אטלנטה על סטרואידים" הלוא היא ברוקלין נטס. שלושה שחקני אחד על אחד מהטובים ביותר בליגה, שכל אחד מהם יכול לשים 40 נקודות בערב. בכל החמישיה שחקן ההגנה הסביר ביותר הוא דוראנט, שצריך להשתקם עדיין מפציעה בגיד אכילס. אין כל כך ספסל, אבל לזכותם יאמר שהשמועות על טריידים מחזקי הגנה כבר נמצאות באוויר. השאלה רק את מי להעביר בטרייד? את דינווידי לא יקחו כי הוא פצוע לכל העונה ובסופה מסתיים החוזה שלו. לברוקלין יש מאזן נחמד של 12-8, ומקום רביעי במזרח(או 7-8 בליגה), אך נראה בינתיים שהסגל דורש עדכונים ושיפורים כדי לממש יותר את הפוטנציאל.

3) תופעה שלישית ואחרונה במזרח היא הדירוגים המפתיעים של חלק מהקבוצות. צריך לקחת זאת בערבון מוגבל, גם כי עברה רק רבע עונה, וגם כי חיסורי הקורונה מעוותים את החוזק האמיתי של חלק מהקבוצות. עם זאת אפשר לזהות כמה תופעות: מיאמי מוכת החיסורים נמצאת במקום ה 13 עם מאזן 6-12 וחמישה הפסדים רצופים. זה לא משקף, כי באטלר היה חסר בזמן האחרון, וגם כי באופן טבעי יש ירידת מתח אחרי השיא בבועה. עם זאת קשה לראות איך מיאמי תדביק את צמרת המזרח. בשנה שעברה היא הצליחה מהמקום החמישי להגיע עד הגמר הכללי, אך השנה נראה שיהיה להם קשה להגיע אפילו למקום החמישי, מה שאומר סדרה מאד קשה כבר בסיבוב הראשון (אשתקדם הם קיבלו את אינדיאנה בלי אולדיפו וסאבוניס).

טורונטו בלי יותר מדי חיסורים היא במקום ה 11 עם מאזן 7-11, מה שלא מנבא טובות. היא תצטרך להשתפר רק כדי להשתחל לפלייאוף, ושם תקבל כנראה סדרה קשה מאד מייד בהתחלה.
נראה סביר בשלב זה שאחת לפחות מבין קליבלנד, ניקס, שיקגו, שארלוט ואטלנטה יהיו בפלייאוף על חשבון קבוצות מהשנה שעברה.

בצד החיובי חשוב לציין את אינדיאנה המלוכדת שניצבת במקום השלישי, וזה למרות פציעתו של וורן ולמרות שויתרה על אולדיפו והשחקן שקיבלה בטרייד (לבארט) מושבת עקב ניתוח להסרת גידול. נאחל רפואה שלמה והצלחה.

נסיים עם פילדלפיה המשודרגת, שמראה מה החשיבות של שיטת משחק שמתאימה לשחקנים. המהפכה הגדולה כללה בסך הכל כמה צעדים קטנים ומתבקשים כמו להפוך את אמביד לשחקן מרכזי, להזיז קצת מחוץ לפריים את סימונס (אמביד כבר לא צריך לפנות לו את הצבע). לתת לטוביאס לשחק, ולהביא כמה קלעי שלוש סבירים לחיזוק הסגל. את כל זה היה אפשר לעשות לפני שנה או שנתיים. על הדרך גם העבירו את הורפורד לאוק'. בפילי הוא נראה גמור בשיטה הקודמת, ובאוק' הוא נותן עונה טובה. אולי השנה פילי תעבור את המחסום של ניצחון בסדרת פלייאוף מול קבוצה שקרובה אליה ברמתה, מה שלא קרה מזה זמן. אמביד בכל אופן מועמד לכמה פרסים אישיים לפי יכולותיו עד כה.